.
אין לי חמש מאות לירות, וירג'יניה
ואין לי חדר משלי,
יש לי שני ילדים
שני חדרים
שתי משרות
ושני חשבונות –
בשניהם בחובה,
ויש לי מורשה ויש לי תורשה
ומשכורת הוראה שבקושי מכסה.
.
חמש מאות לירות אין לי, וירג'יניה
ולא חדר משלי,
יש לי עט ונייר
ותשוקה שתוקה
ואור חיוור שנוהר בשתיקה
מבעד חלון
חציו סגור
חציו פעור לרווחה.
.
בטרם ירד הלילה 
תגובות
טוב מאוד. מעולה אפילו. ולצערי גם מבין וגם מזדהה…
תודה שרון ידידי.
חדרי הלב
אפשר להניח שכוונת ויג'יניה וולף
בשורה התחתונה
היא לאו דווקא
חדר במובן הפיזי
כלומר דירת שלושה חדרים
עם ארבעה כיווני אוויר ועוד
חשבון בנק לא במינוס, אלא פשוט
"חדר משלי", מרחב נפשי.
ואולי אותה מצוקה קיומית
היא היא המחוללת הבלעדית
היא השירה, היא עילתה,
כי יתכן שבלעדיה
לאן ילך המשורר(ת).
דב, וירג'יניה וולף התכוונה למרחב הפיסי שיאפשר את המרחב הנפשי. מכירה משוררים שכתבו וכותבים לא מתוך מצוקה כספית. המצוקה יכולה להיות מדרבן אצל אנשים מסויימים, מדכא אצל אחרים. תלוי באישיות של היוצר.
בקיצור המצב על הפנים…
אבל אני תמה למה השיר משתמש ב"לירות"
שהן "היסטוריה עתיקה"
אנחנו כבר שנים רבות בעניין של שקלים
מסופקני אם מישהו
מהצעירים יודע בכלל מה זה "לירות"…
אורי, וירג'יניה וולף, סופרת במחצית הראשונה של המאה הקודמת, דברה על מצב הנשים, מדוע אין נשים יוצרות וישנם גברים יוצרים. וירג'יניה אמרה שאישה צריכה שני תנאים בכדי ליצור: קצבה של 500 לירות וחדר משל עצמה. זה משפט ידוע למדי ליוצרים ולפמיניסטיות. משפט דגל. אני עונה לוירג'יניה בשיר הזה. ואם תקרא אותו בתשומת לב הוא ממש לא אומר שהמצב על הפנים. הוא אומר לוירג'יניה שגם אם אין לי את התנאים שהיא דברה עליהם יש לי עדיין הרבה הרבה משלי. יש לי את החדר הנפשי שלי שעדיין מייצר יצירה, יש לי את הניצוץ ואת האור, ואת זה אף אחד לא ייקח ממני. זה דווקא שיר אופטימי.
המתמטיקה שלך מזכירה לי את איחוד גרמניה שעורר בשעתו חששות רבים. וצרפתי אחד, לא זוכרת מי, אמר שהוא כל כך אוהב את גרמניה שהוא שמח שיש שתיים…
והכי חשוב זה מה שנשקף מהחלון.
איחוד גרמניה, למה, אחותי? ויש לי שאלה אלייך. אני לא כל כך מבינה את הוורדפרס, אם הגעת אלי מהאתר, איך מצאת אותי. סליחה על השאלה, היא בטח נשמעת אינפנטילית, אבל המקום הזה נראה לי הזוי. מי בכלל יכול לדעת שעלה הפוסט שלי אם אין לו מנוי אלי?
אוף, זה תמיד מביך להסביר (אבל היתה לי הרגשה שלא תביני. תום לב יכול להתבלבל לפעמים עם אירוניה דקה ועצובה). אין קשר לגרמניה, חוץ מהמתמטיקה המתהפכת, שתי משרות למשל, נשמע יותר מחדר אחד, כמו ששתי גרמניות נשמע יותר מאחת.
והגעתי מהרול של "רשימות" כמובן, אני תמיד מגיעה משם. ותמיד קוראת, גם כשאני לא מגיבה.
גם אני קוראת אותך מרית. גם כשאני לא מגיבה.ועוד מעט אקרא את הפוסט החדש שלך, רק כשירד לי הלחץ כי אני כותבת משהו להארץ.
אבל כאן,באתר הזה, אין מן חלון כמו ברשימות, שיש בו את הפוסטים החדשים שעלו, נכון? אז מהיכן מגיעים המגיבים שלי, אני תוהה. אלה שלא רשומים אצלי.
יודית, מצחיקה שכמוך. קודם כל הרבה אנשים עדיין נכנסים לדוג בחלון של רשימות, הוא פתוח לכל. בוורדפרס אין חלון כזה בדיוק, יש משהו הרבה יותר קצר וזניח, אבל יש אינספור רשימות שמדרגות את הבלוגים הפופולריים, הרשומות הפופולריות ועוד כהנה אפשרויות בכל רגע נתון. זה די נורא, כמו ראי הקסמים של אמא של שלגייה, את יכולה לשאול "ראי ראי שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?" והתשובה כל הזמן משתנה.
ואגב אם תלחצי על "סטטיסטיקה" בדף שבו את מעלה את הפוסטים, תוכלי לקבל המון אינפורמציה מיותרת על מאיפה מגיעים אלייך ולאן הולכים ממך (כלומר על איזה לינקים לוחצים).
תודה. אני לא מבינה מדוע אין כאן חלון של פוסטים חדשים. ראיתי שהפוסט שלי לפעמים נמצא בחלון של הרשימות הנצפות, אבל עכשיו למשל לא, ולא מבינה מאיפה מגיעים המגיבים החדשים שלי, אם אין חלון מרכזי לפוסטים חדשים. אבל לאלוהים פתרונים. בכל אופן תודה שענית על שאלותי המאותגרות טכנולוגית, אחותי מרית. שבת שלום.
בנסיעות ארוכות בארצות הברית היינו משחקים משחקי מילים. למשל להמציא משפט שכל מילותיו מתחילות באותה אות. האהוב עלי מכולם היה:
שלום שבזי שרק שירים שקופים.
שבת שלום (שבזי וגו') גם לך אחותי.
שלום שבזי שרשר שרשורים שלמים.
שמחה שרתה שרו שלומינו.
שמחה שאין שמלפניה שני, שמאחוריה, שמאיין, שמאפס.
שיש שישירו שפתותיה.
שיש שיזמרו שריה.
שירה שפויה שורדת, שוררת.
שבת שלום.
אהה! הדבקת אותי במחלה איומה! מחלת השינים!!
אני יספר לאימא שלך מה עשית לי!
יודית, שיר מוצלח.
תודה.
תודה לך איילה. שבוע טוב.
ויג'יניה הצליחה כסופרת ואת (מצליחה) כמשוררת.
חן חן לך, אחי לראשי התיבות.