היום בו איבדתי לצמיתות

.

זה היה היום בו איבדתי

והרבה כבר לפני נתהוו הסדקים

האיש שבגעגועים נהגתי להריח את בגדיו

חמוצים מעבודה

לא היה כבר אותו איש

וכבר לפני נתרבו הסדקים

אך ילדות קטנות נוהגות להמשיך להאמין

זו דרכן של ילדות ואין בלתי דרך אחרת

תמיד אותה המְתנה והנה פה ממש בפינה

נפתחת הדרך ואיזו הפתעה

צבעים קורצים זוהרים דוהרים זולגים

ממש פה אבא יכול לחזור לתמונה בחזרה

ולשנות דמות ודרך.

.                                                                                      .

זה היה היום,

הכלבלב הצמרי בכתמי מוקה חלב

המתין לי ילל התחנן שאקח –

לא העזתי –

שם בבית המתין אבא צל

ויש חוקים ויש עונשים.

רצתי הביתה – התחננתי לצל

שהיה ישוב על כסאו בבגדי עבודה בחצר –

נשבעתי – הבטחתי – ייחלתי – מכרתי נפשי –

צללית איש זו הייתה שנתרצתה וציוותה

להביא את הגור מהגשם.

מדובללים מצומררים דרכנו על סיפה של

ממלכת הצל,

עליכם להבין, זה כבר לא היה ממש אבא,

זה היה הצל שהדהד והיתל:

באמת האמנת שארשה?

זה היה הצל שציווה להשליך לרחוב

את גוש דפיקות הלב הרטוב בכתמי חלב מוקה.

זו לא הייתי אני ששחררתי נטשתי אותו לנפשו

תחת פנס רחוב צהוב עטור הילת אָשָם וגשם,

זו לא הייתי אני

וממש הייתי אני

זו הייתי אני ביום בו איבדתי את אבא לצמיתות.

.                                          .

.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום 5 בפברואר 2011 בשעה 8:29 pm

    חזק מאוד ומצויין כהרגלך

  • yuditshahar  ביום 5 בפברואר 2011 בשעה 9:31 pm

    תודה לך שרון ושבוע טוב.

  • anatlevin12  ביום 5 בפברואר 2011 בשעה 9:35 pm

    הזיכרון הקשה, השיר שזורם כל כך בקריאה – השילוב ביניהם הוא סטירה חדה וחזקה וכואבת. רק כשמסיימים מבינים כמה קשה לקרוא את השיר הזה (וודאי גם לכתוב), דווקא כי האובדן אינו שרירותי, כי הוא בחירה מודעת.

  • yuditshahar  ביום 5 בפברואר 2011 בשעה 10:08 pm

    היי ענת, איזו תגובה חזקה. ראשית, אולי משום שאני עדיין לא קוראת חיצונית, רק כתבתי את השיר היום, ונדמה לי שלא זורם דיו, הוא כל הזמן שר לי בראש ואני עורכת ושוב עורכת. אם תקראי עכשיו תשימי לב שאפילו זורם יותר בסוף בית ב'.
    אז מאוד חיוני לי לשמוע שהשיר זורם בעינייך.
    שנית, נכון. לא קל לכתוב שיר כזה, ובטח שלא לפרסם.
    איכשהו הזיכרון הזה יושב לי בראש וסיפרתי אותו שלשום לחבר, אולי כדי להסביר לו כמה קל לי לאבד אמון בגברים לפעמים. כלומר, כשאני מאבדת אמון אני חותכת חזק.
    וכאן קלטת בדיוק מה רציתי לומר, אולי כי את משוררת, סליחה עם הלא משוררים שאולי, אבל תגובתך שמחה אותי מאוד.

  • מיכל לוי  ביום 6 בפברואר 2011 בשעה 9:24 am

    שיר מרגש מאוד וחזק מאוד

  • דודו פלמה  ביום 6 בפברואר 2011 בשעה 10:20 am

    חיים בצילה של אלימות ששמה לאל, יצמיחו צמחי צל אפלים. לפעמים שירים. כאב לי השיר הזה שלך. כאב לא שטוח. חודר. ועכשיו מה?

  • yuditshahar  ביום 6 בפברואר 2011 בשעה 2:46 pm

    עכשיו האיש כבר מת כעשרים ושתיים שנה.
    בצבא הייתי חיילת בודדת, למעשה עזבתי את הבית בגיל 17.
    לפני מותו הוא ניסה להתקרב, ואני הרשיתי.
    העכשיו שלי הוא היום, הוא מערכת יחסי עם ילדי. זה עכשיו נהדר.
    כשהייתי ילדה והייתי מודעת לעוולות הייתי תמיד אומרת שאת זה לא אעשה לילדים שלי כשאגדל. ואני בת מזל, יש לי ילדים נפלאים, וככה אני סוגרת את המעגל. התיקון שלי כאם משלים את הפצע שלי בילדות.
    אבל כשמשקרים לי, לא משנה מי, אני עושה כמה צעדים אחורנית. זו השריטה שנותרה.

  • דודו פלמה  ביום 6 בפברואר 2011 בשעה 2:50 pm

    תודה (-:

    • yuditshahar  ביום 5 במרץ 2011 בשעה 11:41 am

      דודו, תו לי מייל שלך במטותא. אני רואה שעמדנו להקריא ביחד בפסטיבל בשדה בוקר והורדת את עצמך מהרשימה, גם אני.

  • yuditshahar  ביום 6 בפברואר 2011 בשעה 3:02 pm

    גם אני תמיד מאלה ששואלים ואיך הסיפור נגמר?..

  • תמר  ביום 7 בפברואר 2011 בשעה 8:33 am

    מאד אהבתי.
    מעניין, בראשית השיר הייתי בטוחה שמדובר במערכת יחסים בוגרת (אפרופו שריטות שנשארות), ככל שהתקדמתי הבנתי יותר, ועדיין נשארתי בתחושה שהשיר מתאר קשרים שאפשריים (למרבה הצער) בכל גיל מצב ומעמד. ו…דימויי הצל מאד עבדו לי.

  • yuditshahar  ביום 7 בפברואר 2011 בשעה 10:11 pm

    תודה על התגובה. אכן יחסים עם אב יכולים לכלול כל מני זוויות. לכן אולי חזק כל כך השיר של ביאליק 'הכניסיני'. כי האישה בשיר היא מכלול של זוויות כשכל זווית מייצגת מערכת יחסים.

  • אסתי כ.  ביום 12 בפברואר 2011 בשעה 9:25 am

    יודית יקרה, הרגת אותי עם השיר.
    כל כך מזדהה עם כל מילה (אסטו אס לצ'יקזה דמוזוטרוס)

    לא קל לעיכול עבורי ולו בגלל הוירטואזיה הלשונית
    בו את דוקרת באופן מושלם את הילדות הריגשית
    כולה, שלך, ומסתבר שגם את שלי.

    שיר יוצא מן הכלל משובח!

    שלך
    אסתי כ.

  • yuditshahar  ביום 12 בפברואר 2011 בשעה 4:20 pm

    תודה לך אסתי על המילים. מה שלומך?
    שבת שלום ונשיקות.

  • אסתי כ.  ביום 13 בפברואר 2011 בשעה 3:39 pm

    הכל טוב קרידה. נהנית לקרוא אותך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: