צודקים התוכים, ועוד כמה מחשבות

השכם בכל בוקר, מעיר אותי פטפוט קבוע של זוג תוכים גדולים שברחו מכלאם ובוחרים לברך את ברכות הבוקר החגיגיות סמוך לחלוני. שני תוכים גדולים ויפים, דררות, מפטפטים זה עם זו בשלל צלילים ואינטונציות קורעי לב.

צודקים התוכים, נאמנים עד לנוצה האחרונה, מה להם ולדייטים מאוחרים מאתרי הכרויות וירטואלים. בהייה בזר לועס חסה, ממציא את עצמו מחדש. מה להם ולריחות גוף זרים ופחד משתק ששוב אף אחד לא יתקשר או אף אחד לא יאהב אותך יותר. או גרוע מזה ששוב יישבר לך הלב בגלל איזה לוזר הזוי. וכל האנרגיה הזאת בכדי לתרגל בפרק ב' ג' או ד' שוב את שלל הצלילים והאינטונציות רגע לפני שאתה יוצא לעמל יומך לצוד את התולעת הכי גדולה שהייתה אי פעם.

                                                                                                             .

המלכודות המתקתקות של הקפיטליזם ההמוני

לפני הרבה שנים, כשאחיותי היו נוסעות לארצות הברית, הן היו חוזרות ומספרות עד כמה זול האוכל בסופרמרקטים העצומים. עד כמה עצומות האריזות של הקורנפלקס, החטיפים ודליי הגלידות. ועד כמה יקרים הירקות והפירות. בינתיים המציאו האמריקאים עוד המצאה, הם לא מסתפקים בסתם שמנים, להם יש ממותות אדם עצומות, ששוקלות מאות קילוגרמים ונקראות אוביס. (שוקל כפול ממשקל אדם. כל אדם חמישי בארצות הברית הוא אוביס).

השבוע נכנסתי לשופר סל דיל. בכניסה קדם אותי הר של מוצרי מאפה מפתים בשלטים זוהרים של "מבצע". לאחר מכן על כל מדף כמעט פיתו מבצעים של "השלישי בחינם". רציתי לקנות עוגיות למשל, מייד נתקלתי בעובדה המצערת שאם אקנה שתי חבילות אקבל את השלישית בחינם. ההגיון והאוברדרפט שלי מיד קפצו וציוו עלי להיות 'הגיונית' ו'חסכונית' ולקנות את המבצעים, אבל אני הושטתי יד כמו גדולה וקניתי חפיסה אחת ויחידה, גם אם יקרה, כי ידעתי שאני מביאה הביתה קלוריות משולשות בכפל כסף.

לא היה מבוך באותו שופר סל ענק שלא ניסה לפתות אותי, ומצאתי את עצמי כועסת. כועסת משום שכך הופכים מדינה של אנשים בריאים למדינה חולה של מכורים לקלוריות ריקות של שומן וסוכר. כועסת משום שידעתי שכשאגיע למחלקת הפירות והירקות אמצא שם מחירים כפולים ומשולשים מאלה שבשוק.

דמיינו לכם סופרמרקטים שעושים על ירקות ופירות מבצע של "קילו שלישי בחינם".

כבר היום קשה להתיישב באוטובוס משום שאנשים רבים תופסים מושב וחצי, ניתן לומר בביטחון שאנחנו צועדים בגאון אל עבר החזון המולטי אקסטרלארג' של העולם הקפיטליסטי..

                                                                                                            .

ואחרונה ומתוקה לא פחות, חזרתי זה עתה מהשוק, כל כך צבעוני וחושני השוק. שקדים בקליפתם הירוקה המחוספסת, אפרסקים קטיפתיים בוורוד ובורדו, מישמשים כתומים מנומרים אדום.

וגם זר פרחים מסוג שאני צריכה ללמוד את שמו בגווני ורוד עתיק.

את הדובדבנים בשישים שקלים לקילו השארתי לאורחים בסוכת המתאבלים של סמי עופר. אם כי שקלתי שהם לא אוכלים דברים כל כך זולים.

                                                                                                          .

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אבי  ביום 7 ביוני 2011 בשעה 5:43 pm

    ביום שישי בשוק הכרמל שמחנו לגלות שאפשר לקנות דובדבנים בפחות מ-30 שקל לקילו. את לא הולכת לשוק הנכון יודית…

    • yuditshahar  ביום 8 ביוני 2011 בשעה 8:36 am

      מיהרתי. אילו נכנסתי לתוך השוק הייתי מוצאת מן הסתם יותר זולים. אבל רציתי להזכיר את אדוני המדינה הזאת בכל זאת.

  • צור  ביום 7 ביוני 2011 בשעה 10:27 pm

    אהבתי! במיוחד הקטע הראשון…

  • צור  ביום 7 ביוני 2011 בשעה 10:28 pm

    אהבתי! במיוחד הקטע הראשון… כמעט קורע לב..

    • yuditshahar  ביום 8 ביוני 2011 בשעה 8:39 am

      למעשה זו סקיצה לשיר שאני אמורה לכתוב. האינטיליגנציה של הציפורים הללו, הנאמנות, ואחר כך אומרים מוח של ציפור. הנה אני שומעת אותם עכשיו מדברים ליד החלון שלי.

  • תמר  ביום 8 ביוני 2011 בשעה 4:14 pm

    כשקראתי את הקטע הראשון אכן חשבתי שזו פרוזה פואטית, (או להפך) וגם אני אהבתי.
    פרט טריוויה, הדררה היא מין פולש הגורם נזק רב בחקלאות ומאיים על ציפורי שיר מקומיות (וסליחה עם קלקלתי…(:)

  • yuditshahar  ביום 9 ביוני 2011 בשעה 6:57 am

    תמרושקי. מהיכן פולשות הדררות?

    • תמר  ביום 10 ביוני 2011 בשעה 9:14 am

      אפרופו פייסבוק, (גם זו תקשורת….)! כנראה פרטים בודדים מהן ברחו מהצפארי, מכיוון שאין להן אויבים טבעיים בארץ הן התרבו "בטירוף" (יחד עם המאינות אם זה מעניין לך), וכיום הן אכן מהוות התענגות לעיניים אך גם טרדה לא קטנה לשומרי הטבע. (וזה היה רגע על הטבע הארצישראלי, הבלתי אנושי… (:).
      ועדיין הקטע שכתבת עליהן יפה ומבטיח.

  • י.ש.  ביום 14 ביוני 2011 בשעה 9:33 pm

    את מזכירה לי את שיר השוק

    איך נשפכים פלגי שכר כאן
    ונהרות משקה קולחים
    אבטיחים כהר ההר כאן
    על יד גבעות התפוחים.

  • עריכה לשונית  ביום 15 ביוני 2011 בשעה 3:12 pm

    צריך להגיע לסופר אחרי ארוחה טובה בבית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: