שנה חדשה

מאז שיצא הספר, לפני כשנתיים וחצי ("זו אני מדברת", הוצאת "בבל", 2009), אני בסוג של מסע מזורז.

לפני הוצאת הספר פרסמתי בהרבה כתבי עת מגוונים, והרגשתי שהעולם הסיפרותי קבל אותי באהבה.

מצאתי את חברי לדרך, את חברי "גרילה תרבות", שאתם אני פעילה, ולמעשה אני כבר לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי החלק המהותי הזה, שנקרא שירה חברתית.

הספר הפתיע, קבל תשומת לב, ולמעשה זכה בשלוש זכיות: בחסות קרן "קסת", בפרס "טבע", וממש בימים אלה, ב"פרס דוד לויתן". (טעות, נוספו  לי שם עשר שנים מופלגות בלבד)

הזכיות הללו, הן אמורות לשכנע אותי שאני "משוררת". ובאמת, אני מרגישה יותר טבעי כשמזמינים את "המשוררת יודית שחר" להקריא. אבל בתוכי אני בסך הכל כותבת שירים, שלפעמים מדברים לאנשים מסויימים, ומשוררת זו מילה גדולה מאוד, גדולה מדי.

לא בריא לאדם שייקרא לעצמו משורר. (הוא מתנפח כמו בלון אוויר חם ופולט מילים עטופות שביעות עצמית של ילד מגודל)

במסע הזה שאני עושה עם לידת הספר שלי, אני לומדת.

אני לומדת שלשירה יש כוח, למרות שבחנויות הספרים של צומת, סטימצקי ועוד, לא קיים מדף עם ריבוע האותיות המובחן: ש י ר ה .

אין, התרבות הישראלית מוחקת את משורריה. מוחקת אותם מהתודעה, מהקיום.

אני לומדת עד כמה השירה היא שברירית, חד פעמית. וכל מילה של עורך, יכולה לקחת אותה ממני להרבה מדי חודשים.

אני לומדת ששירה היא מהות, התחייבות, צלילה. ובעבודה שאני עושה, העבודה שאני כה אוהבת ומחוייבת לה, מחנכת ומורה להיסטוריה בבית ספר של הזדמנות אחרונה, ישנה התנגשות בין שתי המהויות.

להיות מורה לנוער בסיכון זה להיות קשוב ופנוי עשרים וארבע שעות ביממה. ומכיוון שאני עובדת הרבה שעות, תמיד עובדת, ולא רק בבית הספר, אני צריכה להיות קוסמת בכדי להמשיך לכתוב.

אומנות צריכה פניוּת רגשית ומחשבתית, ופניוּת רגשית ומחשבתית זה מותרות של עשירים שלא צריכים להתפרנס. (לכן, מן הסתם השירה הייתה לאורך ההיסטוריה סוגה אליטיסטית במופגן).

שנה טובה לקוראי, מה אני יכולה לאחל לכם מעבר לאיחולים השכיחים והכה נכונים, אושר, בריאות, שלום ושמחה?

ובכן, שתהיו עצמכם, ושתדעו לזהות את עצמכם, ושלא תוותרו על עצמכם, בעולם בו ביטוי עצמי מלא הוא דרישה ובו זמנית גם מותרות.

 

                                                                                                                                               .

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • טל כהן בכור  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 10:59 am

    היי יודית. אני תמיד אמרתי לכל מקום בו הגעתי והיייתי צריכה להציג את עצמי, אני לא ציירת אלא מציירת, אני לא גננת אלא יש לי גן , לעולם לא להזדהות עם ה"פרסונה". אלא להשאיר הכל פתוח .
    כי האדם בעצם רוצה להתרחב , הנשמה שלו רוצה להתרחב . ואני מבינה על מה את מדברת בדיוק,
    כאשת חינוך גם כן ,(לגיל הרך אמנם )על התנגשויות של מהויות. ממקום שתובע את כל כולך לצאת החוצה , עם הראש מעל פני המים לנשום ולכתוב, לא קל. בתחילת שנה איחלתי לעצמי שנה קלילה
    ואני מאחלת לעצמי הרבה הצלחה בנושא הקלילות. תודה על איחולייך ושנה טובה. טל כהן בכור

    • yuditshahar  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 12:51 pm

      שנה טובה טל.
      אני מאחלת לך שנה כבדה כבדה, אבל מדבש, ומיצירה. הספרדים עושים מן עוגיה מתוקה טבולה בדבש, ממולאת באגוזים ושקדים וקינמון. קוראים לה טרבדו. אם כבד אז טרבדו..

  • יעל שכנאי  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 11:22 am

    יודית יקרה, אני עוקבת אחרייך הרבה זמן. לראשונה התוודעתי אלייך כשרן יגיל פרסם את השיר שכתבת על אביך, "שמונה-עשרה שנה לאחר שהלך לעולמו", והשיר הזה טלטל אותי וכבש אותי ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו מהתחלה לסוף וחוזר חלילה עד שידעתי אותו בעל פה. בשלב הבא קניתי כמובן את הספר, וראיתי את התוכנית שבה התראיינת אצל רינו צרור שניכר היה שהוא נרגש עוד יותר ממך מהראיון.
    את כותבת נהדרת ואני, בתור מי שקוראת אינספור טקסטים, מאמינה ששירה צריכה בקושי נגיעה של עורך. אולי שבירת שורות פה ושם, אבל כשעורך, עורך שיר, בגלל המינימאליזם של השיר, הוא יכול לשנות עולם ומלואו. משורר אמיתי, כמעט שלא זקוק לעריכה.
    לגבי ההערה שלך "התרבות הישראלית מוחקת את משורריה" אני מסכימה איתך ואף מרחיבה, התרבות הישראלית גם מוחקת את סופריה ומאדירה לעתים סופרים שאינם טובים במיוחד אלא מיוחצנים במיוחד. וחבל. אבל זה כבר לאופרה אחרת. תמשיכי לכתוב נפלא. אני, ללא ספק, אמשיך להיות מקוראייך הנאמנים.
    שנה טובה ויצירתית לך!

    • yuditshahar  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 12:56 pm

      תודה יעל, תודה.
      אז כחלק מהמהפיכה, ואיבוד המהות הכללי שלנו (ביבי נאם באו"ם על המהות היהודית ישראלית באנגלית ואבו מאזן דיבר בערבית. מי שכח את מהותו?) הגיע הזמן שנתפנה ליוצרים הטובים יותר ופחות מיוחצנים. ואיזו מילה מגעילה זו יחצון.
      שנה טובה לך.

  • תמי ברקאי  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 11:27 am

    שנה טובה יהודית, אולי בהמשך לדברים שנכתבו מעליי ואני מסכימה איתם מאד, ניתן לומר שאת משוררת וזהו פועל ולא בהכרח תואר, את פועלת, עושה, מתעקשת, יוצרת, בתוך תנאי החיים על כל מורכבותם וניגודיהם וקשייהם ואהבתם, וזה הכוח הכי גדול שיש לנו כאנשים, כיוצרים, כמאמינים, במילה, בשותפות, באמת.
    מאחלת לך את כל הטוב שחיי היצירה והחיים בכלל יכולים להעניק.

    • yuditshahar  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 1:01 pm

      תודה תמי. שנה טובה גם לך.
      המילים שלך טובות. מאחלת לך הכל בחזרה. מיודית.

  • יוסי דר  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 11:48 am

    שנה טובה טובה,

    (והוסיפי עוד הרבה מאד שירים בשפה שהמילה פירגון לא תורגמה אליה)

  • דודו פלמה  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 12:31 pm

    שנה טובה יודית. שימותו הקנאים (-:

    • yuditshahar  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 1:07 pm

      שנה טובה דודו. שיחיו כולם, חלילה שימות מישהו. רק שיש אנשים שפוגעים, ויודעים להכאיב ממש.
      ועדיין שנחייה כולנו בטוב.

  • יעל שכנאי  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 3:48 pm

    אמן ואמן, יודית.

  • טל כהן בכור  ביום 30 בספטמבר 2011 בשעה 6:00 pm

    יודית , תודה רבה, שנה טרבדו.

  • עידית  ביום 1 באוקטובר 2011 בשעה 8:08 am

    שנה טובה יודית. נגעת בלבי. תודה.

  • yuditshahar  ביום 1 באוקטובר 2011 בשעה 10:37 am

    שנה טובה עידית.

  • י.ש.  ביום 1 באוקטובר 2011 בשעה 7:58 pm

    שנה טובה. בהסטוריה, לא בהכרח העשירים עשו אומנות.
    אז יש תקווה לספר חדש, אה?

  • ורד  ביום 3 באוקטובר 2011 בשעה 10:11 am

    יודית יקירה

    את ראויה לכל פרס שאת מקבלת – והרבה מעבר לכך.
    אני מאחלת לך שנה של אהבה

    ורד רובין
    מתן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: