שנה חדשה

שנה חדשה

קמתי, בוקר ראש השנה, עם חריכה בבטן מחלום רע.

הייתי בתל אביב, הרגשתי שבירה ובודדה כפי שאני מרגישה בה הרבה פעמים. הגעתי לחבורה סיפרותית שישבה בבית קפה, אחד מהם היה חיוור כחוש וגלוח. נדמה לי שנתתי לו את הספר החדש שלי, או שהבטחתי לו שאתן, היו לו עיני דג מתות, והרגשתי התבזות עמוקה. זה היה בני ציפר.

שתיתי קפה ראשון ליד החלון עם העציצים הפורחים שלי, בדרך כלל זו שעה שמחה בשבילי, אבל הרגשתי שסכינים חותכים לי בבטן.

אולי כי לא כתבתי מסוף דצמבר, אפילו לא שיר אחד.

לפני כשבועיים הייתי אמורה להקריא שירים בערב רב תחומי בתיאטרון עכו. לא יכולתי וביטלתי. ואז בשבת בצוהוריים אני מקבלת מרויטל מלכה, המפיקה, הודעה דחופה בפייסבוק, אם אוכל ספונטאנית להגיע.

הסתכלתי על ערימת הירקות שהייתי אמורה לקצץ לארוחת הצוהריים, באופן לא ספונטאני לחלוטין, ואמרתי לה כן.

אחר כך לא מצאתי מי שיתלווה אלי ברגע האחרון וקיללתי את עצמי, כפי שאני רגילה ברגעים ספונטאניים באמת.

הגעתי בהסעה לעכו בארבע, והערב התחיל רק בתשע, מצאתי את עצמי בוהה בשקיעה יפהפיה במוצאי שבת לבד על החוף. מתארים לעצמכם מה זה להיות אישה לבדה על חוף ים?

לרווחתי התיישבו לידי על הספסל גבר ואישה מבוגרים ובהינו בספינות מטען עצומות שעמדו בתור להיכנס לנמל חיפה.

"הנה סירה גדולה גדולה", אמרה האישה לבן זוגה.

"תראי שמה, סירה קטנה קטנה, ושמה, יוווו, סירה נורא נורא גדולה".

"ספינה, ספינה", תיקנתי אותם בלבי בדממה ונמלטתי מספסל מוני הסירות הנורא נורא גדולות.

ואז נפתחו הדלתות וקיללתי את עצמי שבעתיים. הייתי אמורה להקריא בשני סבבים. בסבב הראשון פתחה פנתרה רוקיסטית גמישה לבושה שמלה צמודה ששרה בקול עמוק באנגלית, הקהל היה מרותק. אמרתי לעצמי, טיפשה טיפשה טיפשה, מי יקשיב לקול האנושי השביר שלך, שפולט מילים ללא ליווי, אחרי חיית במה שכזאת.

לא הייתה לי ברירה, לא היה לי כבר לאן להימלט. עליתי לבמה והקראתי את עצמי. כמות מחיאות הכפיים שקיבלתי לאחר שני הסבבים, מספר האנשים שהגיעו לדבר אתי לאחר ההקראה הפתיעה אותי קשות. ולמרות שאני מקריאה הרבה בערבי שירה, ואני חשה את הצימאון שיש למילים משמעותיות שאומרות משהו אקטואלי, עדיין לא חשבתי ששירה תשתלב בעוצמה שכזאת בערב רב תחומי.

ועכשיו שנה חדשה, ואני מסתובבת עם החור הריק וחלומות זוועה, שמונה חודשים ללא שיר חדש אחד. רוצה להגיד משהו משמעותי, משהו אוטנטי מתחתית הבטן, מילים שבאות מאמת, והמילים שבאות הן לא המילים הנכונות.

מחכה שיבואו, מסך גשם ראשון, אפור רך, מפרות אותי אדמה מצולקת.

שנה טובה!

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני  On 5 בספטמבר 2013 at 9:44 am

    מבין מאד את התחושות שלך. אבל אנשים כמו בני ציפר (והוא לא ראוי שארחיב עליו ועל שכמותו עוד) הם עפר לרגלי הכישרון והאנושיות שלך. תמשיכי להאמין בעצמך ואני בטוח שבקרוב תצליחי שוב להוציא מקרבך עוד שירים נהדרים.

    • yuditshahar  On 5 בספטמבר 2013 at 1:09 pm

      תודה דני.
      ציפר בסדר, הוא עושה את העבודה שלו כפי שנכון לו לעשות אותה.
      זה שהוא נכנס לחלומות שלי זו דווקא הבעיה שלי. כנראה.

  • Raviv Gadish  On 5 בספטמבר 2013 at 10:25 am

    קראת את עצמך, תחיי את עצמך ותכתבי את עצמך שנה יצירתית

  • yuditshahar  On 5 בספטמבר 2013 at 1:10 pm

    תודה רביב,
    שנה טובה גם לך.

  • motisagron מוטי סגרון  On 5 בספטמבר 2013 at 1:25 pm

    "מחסומים," כמו זה שיש לך, אחת הדרכים לטיפול בבעיה לפעמים זה מצליח, לכתוב לעצמך, יש כאלה ששולחים לעצמם שירים או סיפורים בדואר רגיל, נסיתי את זה כשלא יכולתי לצייר וזה עבד לאחר מספר חודשים ,לא שלחתי ציורים אבל ציירתי לעצמי והכנסתי לתיקייה .
    שנה טובה. יהודית שחר

    • yuditshahar  On 5 בספטמבר 2013 at 6:37 pm

      שנה טובה מוטי, תודה על הטיפ.
      אני כל הזמן מדברת לעצמי, זו הדרך שלי.
      אני מחכה לקול חדש.

  • גולדבלט משה  On 5 בספטמבר 2013 at 7:03 pm

    אולי לא כדאי להעיר ולעורר את השיר עד שיחפץ. אני בטוח שיפרוץ עם רבים אחרים
    שתהיה שנה טובה

  • Jane Bond  On 6 בספטמבר 2013 at 12:12 am

    את יודעת, יודית, גם כשאת לא כותבת שירים, הרשומות בבלוג שלך תמיד יוצאות משמעותיות ואותנטיות ואמיתיות-מהבטן וכל הדברים האלה שאמרת, שזה גם משהו 🙂
    ושלא ידאיגו אותך מחסומי כתיבה. אנחנו כותבים כשכיף לנו לעשות את זה, נכון? וכמו שאם אתה אוהב תותים כל החיים ויום אחד לא מתחשק לך תותים, אתה לא שואל את עצמך "אבל למה לא?" ומנסה לשכנע את עצמך לאכול תותים בכל זאת, אתה פשוט אוכל…אממ, פסיפלורה.
    אז עם כתיבה זה אותו דבר בדיוק.
    אלא אם כן חתמת על חוזה עם חברת הוצאת-שירה זדונית שתפליל אותך בפעולת טרור שלא ביצעת אם לא תגישי להם שירים בזמן, כמו בסדרה "נקמה". ואז אולי את כן צריכה לדאוג P:

    נ.ב
    אהבתי את הקטע עם הסירות 🙂

  • עידית  On 6 בספטמבר 2013 at 8:12 am

    שנה טובה לך. שיבואו השירים.

  • ilanasha  On 8 בספטמבר 2013 at 1:23 am

    *שנה טובה יודית.*
    *שתהא לך **שנה גשומה בשפע של רעיונות וחוויות ומילים ושירה, *
    *שנה פוריה, **שנה של פתיחות ויצירה!*
    *שנה טובה*
    *אילנה*

  • yuditshahar  On 12 בספטמבר 2013 at 10:48 pm

    שנה טובה חברים. התגובות שלכם הגיעו משום מה לדואר הזבל..

  • אלעד הן  On 13 בספטמבר 2013 at 11:37 am

    שנה טובה וגמר חתימה טובה יודית.

  • תמי כץ לוריא  On 14 בספטמבר 2013 at 8:34 am

    יודית יקרה
    כמה מכירה את התחושות. המיליפם שצריכות להאמר הרי יאמרו בסוף. הן מחכות לרגע המתאים ולא שואלות אף אחד. שתהיה לך שנה טובה מדהימה!

  • yuditshahar  On 14 בספטמבר 2013 at 8:52 am

    תודה לך תמי. שתהיה לך גם שנה נפלאה.
    כן, בסוף הן תחזורנה. בינתיים אני כותבת פוסטים..
    זה לא ממש אותו דבר.
    שמחת עניים..

  • י.ש.  On 7 באוקטובר 2013 at 9:33 pm

    יצא לאור הספר החדש?

    • yuditshahar  On 17 באוקטובר 2013 at 4:48 pm

      היי, יצא הספר.
      לא עשיתי עדיין השקה.
      יש כאן לינק לביקורת של אלי הירש שפורסמה בידיעות אחרונות.
      http://elihirsh.com/?p=5025

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: