על המישטור הקפיטליסטי והזכות להרהר סתם, והזמנה להפגנה

 

תובענות תקתוק השעון בחיים המודרנים העכשוויים היא בלתי נתפסת.

שבת בבוקר, רבע לעשר, מנשנשת שקדים וקוראת ברשת בכייף,

ותקתוק העבדות בראש לא מרפה: אם לא תתלי עכשיו כביסה לא יתייבשו המדים של הילדה.

אם לא תקומי לבשל לא יהיה אוכל. איזו מן אימא לא מבשלת צוהוריים לילדיה??

ויש עבודה כמובן להכין למחר לבית הספר.

גועל נפש של בת אדם אני שיושבת לי כך ולא מפיקה תמורה ממשית נמדדת.

אז כל השבוע קמתי בשש, חזרתי אחרי שש, עבדתי אחרי שש ושבע ושמונה ותשע.

אבל מי סופר? השעון הקפיטליסטי אף פעם לא שבע, תמיד רעב.

עובדת משרה? למה שלא תעבדי משרה וחצי.

עובדת משרה וחצי? למה שלא תלמדי בשישי?

לומדת בשישי? מה עם קצת תרומה לחברה?

ובשבת? יללה, לעבודת הבית הקדושה ולמה שנותר מכל השבוע.

והדוגמא שלי היא בסך הכל מאפיין של תהליך כללי שסוחף את כולנו

ולועס ובולע ויורק.

זוכרים שפעם הקדישו את השעות בין שתיים לארבע למנוחה?

אלה היו שנות השישים, אולי עד אמצע סוף שנות השבעים.

כשאימהות רבות חיכו בבית לילדים.

(זה היה טוב לילדים שקבלו אימא ובית, פחות לאימהות עצמן שנתפסו 'עקרות בית' מסורסות,

ואילו היום הן גם עובדות בחוץ וגם התפקיד של 'עקרות הבית' נותר ברובו שלהן).

באותם ימים לא רחוקים לעובדים היו איגודים מקצועיים, וזכויות עובדים לא היו קללה

אלא חלק מהעולם המתוקן.

היום, על פי האתוס השולט, מי שיעז לנוח בביתו בצוהוריים

הוא חזיר עצל שהרוויח חיי עוני וביזוי ביושר.

ומי שמתאגד לזכויותיו הבסיסיות מאויים על ידי המדינה. (בלינק המצורף)

הלכנו מאוד רחוק אחורנית. החיים רוכבים עלינו במקום שנהנה מהם.

והתקתוק המחוריין בראש, לקום, לקום, לפעול, לפעול, לא לשֶבֶת.

לא להרהר.

אין פנאי להרהר.

והרי מהרהורים קמו המחשבות וההמצאות הכי גאוניות בעולם.

אבל מי אנחנו, בהמות העבודה בעולם המודרני שנהרהר לנו ככה סתם. אה?

אז על העובדים ללא תלוש כבר חמש שנים בבית ביאליק שמעתם?

לשם כולנו הולכים ואלה פני החברה שלנו.

מדינת ישראל היא המעסיקה הגדולה ביותר של עובדי קבלן בין מדינות ה OECD.

עובדי קבלן זו המצאה קפיטליסטית מנוולת שמטרתה לנצל בני אדם ככוח עבודה זול ולזרוק אותם

מרוקנים לשולי הדרך, חפץ מרוקן ומיותר.

אני קוראת לכם לבוא ולהצטרף להפגנה בבית ביאליק: https://www.facebook.com/events/1414295185483625/?notif_t=plan_user_invited

וכדאי שתקראו גם את זה: (מקווה שיעלה למי שאינו מנוי להארץ)

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2231611

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Mosheshy  On 1 בפברואר 2014 at 12:26 pm

    המלחמה מבית של מגיני זכויות העובדים

    מפקחים במשרד הכלכלה, שבודקים תלונות על פגיעה בזכויות עובדים, גילו שגם להם לא קל להתאגד. על עובדי "בית ביאליק" בת"א נאסר אפילו לאכול יחד

    באולם קטן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ביקשה השבוע המדינה לדכא התארגנות עובדים חדשה, של מפקחי העבודה של משרד הכלכלה המועסקים בחוזים אישיים. זהו מצב מעט מוזר: האחראים על אכיפת חוקי העבודה מצאו עצמם במאבק על הזכות להתאגד ולנקוט עיצומים, מול המדינה שחוקקה את אותם חוקים. נציג הפרקליטות תיאר את המפקחים כפורעי חוק מסוכנים, סירב לכל פשרה ודרש "הוצאת צווי מניעה מיידיים ולאלתר". האירוניה לא נעלמה מעיני השופטים. העובדים חייכו פחות. "בתפיסת העולם של משרד הכלכלה, העובדים נמצאים בשוליים, אז למה שלמישהו יהיה אכפת ממפקחי העבודה?" אמר אחד מהם.

    כ-8,000 מתוך כ-60 אלף עובדי שירות המדינה מועסקים בחוזים אישיים. ההגדרה מטעה, כיוון שמדובר למעשה במספר גרסאות של חוזים אחידים, המציעים שכר גבוה יותר בהשוואה למי שמועסק בהסכם קיבוצי, אך בלי קביעות. כ-100 מפקחי העבודה שבמשרד הכלכלה מועסקים בשיטה זו, ואחראים על אכיפת חוקים שונים, בהם חוקי שכר מינימום, שעות עבודה ומנוחה וזכויות עובדי קבלן. הם משתכרים כ–6,000–5,000 שקלים בחודש.

    לפני כחודש פתחו המפקחים בעיצומים. הם אינם יוצאים לשטח ולא מטפלים בתלונות חדשות. בעיתון "TheMarker" נכתב כי זו הפעם הראשונה שעובדים בשירות המדינה, המועסקים בחוזים אישיים ולא בהסכמים קיבוציים, משבשים את העבודה. העילה הישירה לסכסוך – שינוי בנהלים לשימוש בכלי רכב של המשרד, עליו הוחלט בחודש מאי 2013 – נראית במבט ראשון כלא משמעותית במיוחד. אולם, התנהלות מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד הכלכלה היא שעוררה בקרב המפקחים את ההבנה שאיש אינו דואג לזכויותיהם, וכי רק אם יתארגנו ויתאגדו יוכלו לדון עם ההנהלה על תנאי עבודתם.

    "רובנו עובדים מתוך תחושת שליחות", אומרת המפקחת דנה (שם בדוי), "אנחנו עוזרים לעובדים הכי חלשים, שלא יכולים לקחת עורך דין ולתבוע את מה שמגיע להם. הבנתי שמבחינת השכר והיכולת להשפיע על תנאי העבודה, המצב שלי לא שונה בהרבה מזה של עובדי קבלן. אף אחד לא סופר אותנו".

    הפגנת עובדים מול נציבות שירות המדינה, במארס האחרון

    הפגנת עובדים מול נציבות שירות המדינה, במארס האחרון. צילום: אמיל סלמן

    עוד כתבות בנושא

    לראשונה: עובדים בחוזים אישיים בשירות המדינה פתחו בעיצומים

    25.12.2013 | 12:43

    יאיר, מפקח אחר, אומר כי עומס העבודה גדל בהתמדה, וכי הוא מטפל בו־זמנית בכ-20 תיקי חקירה. זאת, כאשר היעד שנקבע למפקחים הוא להשלים את הטיפול ב-7-5 תיקים מדי שלושה חודשים. אי-עמידה ביעד שוללת מהעובדים את האפשרות לקבל פרמיות, וייתכן כי תשפיע על המשך העבודה ביחידה, כאשר חוזה ההעסקה יסתיים. לדבריו, "הדילמה של כל מפקח היא אם לעבוד באופן יותר מהיר אבל גם פחות איכותי – למשל להתמקד בסעיף אחד של הפרת חוק – כדי לעמוד ביעד שנקבע, או להעמיק ולחפש עוד חוקים שהמעסיק הפר. יש פיתוי גדול לעשות מינימליזציה של התיק. אף אחד לא רוצה להיחשב עובד לא יעיל".

    לאחר סדרת מכתבים, שבה לא הצליחו לשכנע את משרד הכלכלה לדון אתם, ולאחר שהתאכזבו מההסתדרות (המייצגת את העובדים בהסכם הקיבוצי), פנו בסוף נובמבר לארגון "אחדות", המנסה בשנים האחרונות לייצג את בעלי החוזים האישיים בשירות המדינה. כשבועיים לאחר מכן הוכרז סכסוך עבודה. בתחילת ספטמבר רשם "אחדות" ניצחון בבית הדין האזורי לעבודה בתל באביב, שקבע כי עובדי החוזים האישיים יוכלו להקים ועד עצמאי, במנותק מההסתדרות. בתגובה, עירערו המדינה וההסתדרות בבית הדין הארצי לעבודה, שטרם הכריע סופית בעניין. ההסתדרות אף החלה לפעול לגיוס עובדים בחוזים אישיים לשורותיה.

    מעבר לשאלות המשפטיות בדבר הזכות להתאגד, מספרים מפקחי העבודה על שורה של צעדים מצד בכירי המשרד שנראה כי נועדו לשבור את ההתארגנות. לדברי המפקח שמעון, עובדים חדשים יחסית נקראים לשיחות אישיות עם מנהליהם, בהן נאמר לכל מפקח כי הוא "היחיד שנוקט עיצומים, ויש לכך השלכות", וכי לא כדאי להיגרר אחרי "מחרחרי ריב". בעקבות השיחות, כמה מהמפקחים חזרו לעבודה סדירה. במקרה אחר, ניסיון לארגן אסיפת הסברה במשרדי אחד המחוזות נחסם על ידי ההנהלה. "זה לא נתפש שמפקחי עבודה מפחדים להתארגן", אומר שמעון.

    "משרד הכלכלה לא רוצה לדבר איתנו. אנחנו נלחמים בגוף שלא מתוכנת לשוחח עם עובדיו. נקבעו תקציב, נהלים ויעדים, ורק שכחו את העובדים שאמורים ליישם אותם", מוסיף יאיר.

    יו"ר "אחדות", אבירם ז'ולטי, אומר ש"אי אפשר לשלול מעובדים שאינם מאוגדים ולא חלים עליהם הסכמים קיבוציים את זכות הבחירה כיצד להתאגד, ולא נסכים שעובדי החוזים האישיים יהיו נתונים לשרירות לב המעסיק, המדינה".

    ממשרד הכלכלה נמסר בתגובה כי הוא מקפיד על שמירת זכויותיהם של עובדי המשרד ו"מכבד את זכות ההתארגנות של העובדים ואינו מתערב בחופש התאגדותם. תוכניות העבודה של יחידות המשרד נעשות בהתאם ליעדי המשרד, ובהתחשב בכוח האדם הקיים, ואנו פועלים על מנת שלעובדים יהיו התנאים הנדרשים לביצוע עבודתם. בעניין 'אחדות' מתנהל הליך משפטי, הנוגע לכל שירות המדינה, ואנו ממתינים להכרעתו של בית הדין הארצי לעבודה". ההחלטה בעניין הבקשה לצווי מניעה לא ניתנה עד לכתיבת שורות אלה.

    למי הם עובדים

    העובדים ב"מתחם ביאליק" בתל אביב יכולים רק לקנא במפקחי העבודה של משרד הכלכלה, שאיש לא מערער על עצם היותם עובדי המשרד. כ–30 העובדים האחראים על התפעול השוטף של "בית ביאליק" ושל מוזיאון בית העיר (בית העיריייה הישן), מוגדרים על ידי הרשות המקומית כפרילנסרים שההתקשרות אתם "היא "בחוזים קבלניים למתן שירותים", כפי שכתבה העירייה לארגון "מען", המייצג את העובדים. "אנחנו השלב הנמוך ביותר בשרשרת העובדים. אפילו חברות הקבלן לא מעסיקות אותנו", אומר ינון ספיר, חבר ועד העובדים.

    יו"ר הוועד, רותי אמנו, אחראית על המדריכים בבית ביאליק ועל שיווק המתחם במוסדות חינוך ובקרב קבוצות שונות. לדבריה, היא עובדת משרה מלאה, מתשע עד חמש חמישה ימים בשבוע, אבל אינה מקבלת תלוש משכורת מסודר ולא תנאים סוציאליים כמו דמי הבראה וימי חופשה ומחלה. כך היא עובדת כבר חמש שנים ולא רק היא. גם רכזי הדרכה, האחראים על המדריכים, המדריכים עצמם ובעלי תפקידים אחרים, עובדים בלי תלוש מסודר ובלי זכויות סוציאליות.

    עובדי בית ביאליק. עובדים במשרה מלאה, בלי ימי חופשה וימי מחלה

    עובדי בית ביאליק. עובדים במשרה מלאה, בלי ימי חופשה וימי מחלה . צילום: תומר אפלבאום

    לדברי אמנו, מספר שעות העבודה שהנהלת המתחם מדווחת לעירייה עליה ועל שאר העובדים, קטן ממספר השעות בפועל, "כדי שאפשר יהיה להתחמק מדיווח עלינו כעל עובדים מן המניין. המשכורת מחולקת למספר שעות קטן, ולכן נראה כאילו אנחנו מקבלים שכר גבוה יותר". העובדים מספרים כי בכל פעם שניסו לשנות את תנאי עבודתם, נמסר להם על ידי הנהלת המתחם כי "העירייה עובדת על מציאת פתרונות".

    "אנחנו מחזיקים את המתחם שהעירייה כל כך מתגאה בו", אומרת מיקי יונס, רכזת ההדרכה של בית העירייה הישן. "לוקח הרבה זמן עד שמתעוררים ואומרים 'חלאס, אי אפשר להמשיך ככה'".

    בנובמבר שלח ארגון העובדים מען מכתב לעיריית תל אביב. "מבירור קצר עולה כי העובדים מועסקים שלא כדין", כתב איש הארגון, ניר נאדר, "עובדה זו חמורה במיוחד לנוכח סירובים לבקשות של העובדים לקבל עותק של הסכמי העבודה". חלף יותר מחודש ובדצמבר ענתה העירייה כי היא "מודה על דאגתכם לרווחתם ולתנאי עבודתם של מדריכי מתחם ביאליק", אך דחתה את הטענות "כאילו הועסקו במעמד של 'עובדים' ללא חוזה ובתנאי קיפוח".

    "לאור הכישורים המיוחדים הנדרשים מהמדריכים", הסבירו בעירייה, "ובעיקר הרצון לתגמל אותם באופן הולם מבלי להפר את מגבלות השכר בשירות הציבורי, העירייה סברה שדרך ההתקשרות הנכונה היא ברכישת שירותי הדרכה וייעוץ, בתנאים שהוסדרו בחוזה". כלומר, לשיטת העירייה הסכמת המדריכים לתנאים הכוללים גם ויתור על "זכויות מכל מין וסוג", היא לטובתם.

    "בניגוד לטענותיכם, אף לא אחד מהעובדים הסכים לתנאי התקשרות אלה", כתבה עו"ד איה ברטנשטין ממען. הארגון דרש שינוהל מו"מ עם העובדים ונציגיהם, וברטנשטיין ציינה את הפער בין מספר שעות העבודה בפועל למספר המצוין בתלושי השכר, "דבר היוצר מצג שווא של שכר שעתי גבוה".

    העירייה לא הגיבה לטענה זו. בשלב זה, טוענים העובדים, החלו האיומים. לדברי אמנו, נאמר לה ש"כולכם תאבדו את מקום העבודה", ושאם תהיה שביתה "למחרת לא תהיו כאן״. נאמר להם ש"אסור לצאת לארוחות צהריים ביחד" ו"אין לנהל שיחות פרטיות, שלא מקדמות את המתחם". לדברי העובדים, ההנהלה החלה לאיים בפיטורים, לקצץ בכוח אדם ולפגוע בתנאי העבודה של כמה מהם.

    מהעירייה נמסר בתגובה כי אין קשר בין הקיצוץ התקציבי לבין טענות המדריכים וכי במתחם מועסקים עובדי עירייה קבועים, ובנוסף העירייה רוכשת שירותי הדרכה וייעוץ ממדריכים ואמנים. "על בסיס הסכמות אלו, שילמה העירייה תמורה העולה באופן ניכר על השכר שניתן היה לשלם להם לו היו עובדי עירייה". יחד עם זאת, נמסר, "מתוך רצון לשפר ולייעל את מערך ההדרכה, שוקלת העירייה דרכים נוספות להפעלתו" וכי "במכתב לארגון מען נכתב כי הם מוזמנים להציג את עמדתם".

    העובדים אינם מעוניינים "להציג את עמדתם", אלא שמען תנהל בשמם מו"מ על תנאי עבודתם. אמנו אומרת ש"במשך זמן רב ניסינו לעבוד בצינורות המקובלים, ופנינו למעסיק שלנו כדי לשנות את השכר ואת תנאי העבודה. הבעיה היא שהמעסיק לא מוכן להעסיק אותנו". ביום שלישי הם יפגינו בכיכר ביאליק.

  • Mosheshy  On 1 בפברואר 2014 at 12:32 pm

    אני מאשים.
    את ציבור הנתינים שהמליך על עצמו את העבדות הזו.ציבור הנתינים נותן לגיטימציה לשיטה בכל פעם שהוא בוחר בה .איך אמרו אחי יוסף? אֲבָל …אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ.
    הנתינים אינם לומדים ואינם לומדים לקח הסטורי.
    וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת. יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו. טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו. טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ. יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא. יט וַיְמָאֲנוּ הָעָם, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. כ וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ. כא וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי הָעָם; וַיְדַבְּרֵם, בְּאָזְנֵי יְהוָה.

  • yuditshahar  On 1 בפברואר 2014 at 2:14 pm

    תודה משה, על שהעתקת את הכתבה לכאן.
    אכן עבדים.
    ולא רואה איך נצא מהסיפור הזה,
    כי השיטה הכלכלית והבחירה של העם שלנו לוקחת אותנו מטה לעבדות.

  • שרון רז  On 1 בפברואר 2014 at 5:41 pm

    "הלכנו מאוד רחוק אחורנית. החיים רוכבים עלינו במקום שנהנה מהם."
    כתוב חזק ומדויק, יודית, מזדהה ומתחבר לכל מילה, תודה
    שרון

    • yuditshahar  On 1 בפברואר 2014 at 5:48 pm

      תודה חבר.
      אני רוצה לתת לך ספר, זוכר?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: