Category Archives: בדידות

מיס הודיני המהוהה

תראו אותה נלחצת מתכווצת לא מתפרסת אפילו

על קצה סיכה,

תמיד מתקפלת, מתנצלת, מעלימה את עצמה

מיס הודיני המהוהה.

אין לה מקום, מה לה מקום, היא לא צריכה מקום,

נושמת, רק מעט אוויר בבקשה.

                                                                                                                                    .

לא לוקחת, דבר היא לא לוקחת, מנומסת,

תמיד מודה תודה,

מוחקת, הכל היא מוחקת, נמחקת, אין בה כעס

לא טינה לא אכזבה.

לא ברורה, שחורה לבנה אפורה, גם כשנמלטה

שבעה גמדים בסופו ששרתה.

                                                                                                                          .

ושמה בחוץ – הו איזה עוצם, כמה בוז, מרווח שנפתח

בין שמיים לאדמה

בין אדמה לאדמה

בין בית לחוץ

מתנשא מנוכר אור

כמה אור – ממרר בעיניים האור הארור.

                                                                                                                                   .

אבל היא לא לוקחת, לא יודעת לקחת

שנים שרגילה לא לקחת

לא פותחת לא נפתחת,

ולאן תתגעגע ולמה היא תתגעגע

ומדוע כה נחמץ בה ליבה עכשיו.

                                                                                                                               .

ריח עוני

                                                                                                                                     .

האם העוני הוא גן, אימא

העצמות המתקמרות הנכמרות אל תוך עצמן

והטון הילדותי המתחטא המתנגן

מה יש לנגן

גן מחורבן.

והבושה הארורה, מאיפה היא צמחה

ההתנצלות האינסופית

והפחד שמא יידבק

שחלילה וחס לא יידבק

כמו לכלוך שנדבק, זוהמה, ריח עוני.

מה כבר נדבק בי, ממני נדבק?

מה כבר יכול להידבק

מה כבר עוללתי, מה יכולתי לעולל

מלכלוך של אחרים, לא ממני.

                                                                                                                       .

העוני הוא גן, אימא, שתי עיני שהורשת,

חלושות, מוחלשות, לא שוות שתי פרוטות,

עיוורות חותרות מחפשות מחזרות

תופסות מהצד, קללת הלבד

מהחוץ לא פוסקות, מבפנים לא תופסות

לא פוסקות מקרבי ממני.

                                                                                                                           .

צודקים התוכים, ועוד כמה מחשבות

השכם בכל בוקר, מעיר אותי פטפוט קבוע של זוג תוכים גדולים שברחו מכלאם ובוחרים לברך את ברכות הבוקר החגיגיות סמוך לחלוני. שני תוכים גדולים ויפים, דררות, מפטפטים זה עם זו בשלל צלילים ואינטונציות קורעי לב.

צודקים התוכים, נאמנים עד לנוצה האחרונה, מה להם ולדייטים מאוחרים מאתרי הכרויות וירטואלים. בהייה בזר לועס חסה, ממציא את עצמו מחדש. מה להם ולריחות גוף זרים ופחד משתק ששוב אף אחד לא יתקשר או אף אחד לא יאהב אותך יותר. או גרוע מזה ששוב יישבר לך הלב בגלל איזה לוזר הזוי. וכל האנרגיה הזאת בכדי לתרגל בפרק ב' ג' או ד' שוב את שלל הצלילים והאינטונציות רגע לפני שאתה יוצא לעמל יומך לצוד את התולעת הכי גדולה שהייתה אי פעם.

                                                                                                             .

המלכודות המתקתקות של הקפיטליזם ההמוני

לפני הרבה שנים, כשאחיותי היו נוסעות לארצות הברית, הן היו חוזרות ומספרות עד כמה זול האוכל בסופרמרקטים העצומים. עד כמה עצומות האריזות של הקורנפלקס, החטיפים ודליי הגלידות. ועד כמה יקרים הירקות והפירות. בינתיים המציאו האמריקאים עוד המצאה, הם לא מסתפקים בסתם שמנים, להם יש ממותות אדם עצומות, ששוקלות מאות קילוגרמים ונקראות אוביס. (שוקל כפול ממשקל אדם. כל אדם חמישי בארצות הברית הוא אוביס).

השבוע נכנסתי לשופר סל דיל. בכניסה קדם אותי הר של מוצרי מאפה מפתים בשלטים זוהרים של "מבצע". לאחר מכן על כל מדף כמעט פיתו מבצעים של "השלישי בחינם". רציתי לקנות עוגיות למשל, מייד נתקלתי בעובדה המצערת שאם אקנה שתי חבילות אקבל את השלישית בחינם. ההגיון והאוברדרפט שלי מיד קפצו וציוו עלי להיות 'הגיונית' ו'חסכונית' ולקנות את המבצעים, אבל אני הושטתי יד כמו גדולה וקניתי חפיסה אחת ויחידה, גם אם יקרה, כי ידעתי שאני מביאה הביתה קלוריות משולשות בכפל כסף.

לא היה מבוך באותו שופר סל ענק שלא ניסה לפתות אותי, ומצאתי את עצמי כועסת. כועסת משום שכך הופכים מדינה של אנשים בריאים למדינה חולה של מכורים לקלוריות ריקות של שומן וסוכר. כועסת משום שידעתי שכשאגיע למחלקת הפירות והירקות אמצא שם מחירים כפולים ומשולשים מאלה שבשוק.

דמיינו לכם סופרמרקטים שעושים על ירקות ופירות מבצע של "קילו שלישי בחינם".

כבר היום קשה להתיישב באוטובוס משום שאנשים רבים תופסים מושב וחצי, ניתן לומר בביטחון שאנחנו צועדים בגאון אל עבר החזון המולטי אקסטרלארג' של העולם הקפיטליסטי..

                                                                                                            .

ואחרונה ומתוקה לא פחות, חזרתי זה עתה מהשוק, כל כך צבעוני וחושני השוק. שקדים בקליפתם הירוקה המחוספסת, אפרסקים קטיפתיים בוורוד ובורדו, מישמשים כתומים מנומרים אדום.

וגם זר פרחים מסוג שאני צריכה ללמוד את שמו בגווני ורוד עתיק.

את הדובדבנים בשישים שקלים לקילו השארתי לאורחים בסוכת המתאבלים של סמי עופר. אם כי שקלתי שהם לא אוכלים דברים כל כך זולים.

                                                                                                          .

'זוטא' חברתי, ושיר שלי גם

.

הנושא המרכזי ב'זוטא', קצר עט וירטואלי לסיפרות, הוא לחם עבודה!

יש גם שיר  שלי: הולך אל פיטוריו.

.



מדרגות הברזל

.

אתה, שדרכת במדרגות הברזל

וצעדת לשמיים

בגוף הכלה

בגוף המתכלה

בבשר הרך החיישן החושק החשוק

.

אתה, שטיפסת במדרגות הברזל

ופרצת לא לשמיים

עשב שוטה ליפך התפתל על מדרגות הברזל

עשב שוטה הסתרג על סורג שפה פצועה שסועה

חַבַק את שרירי ירכיך עולה

במדרגות ברזל אל דירת שני חדרים

עירומת כתלים עירומה

אבא אימא ניבטים תלויים חשופים

אמא אבא מביטים לא ממוסגרים

לא מסנגרים אבא אימא

וכמה אַשָם, ים אָשַם

.

עננים נתנו סימנים

אורות זהב היכו בבקרים מבעד סדקים

אבק נצבע זהב

בְּרו­ֹך נצבע בְּרו­­­ׁך נצרב זהב

אבק נצהב זהב

ברקים היכו זהב

זהב בער בעין העגורים השוקקים המפליגים

המתפרצים מתנפצים אל האור

זהב כילה בשדה חיטה ניצת בקלח השדה כשהלכת

ותמיד שבת ותמיד לא שבת

.

אתה, לך עם הגוף הכלה המתכלה

כליה בגוף הכלה

קללה בגוף הכלה המתכלה

חייה את הגוף

ואיך תחייה

.