ימים ארורים. קשה להדליק טלויזיה בבוקר ולשמוע שמות שמות שמות של צעירים מתים וכל אדם הוא עולם, ויש לו אב ואם ומשפחה שלעולם תכאב.
כבר אמרו שבמלחמה יש רק מפסידים. נכון, יש מתים משני הצדדים, ואוכלוסיה אזרחית שסובלת באופן מחריד בשני הצדדים. אבל יש מלחמות צודקות, ויש מלחמות קיום.
כאשת שמאל אני נותנת לחמאס את הקרדיט: החמאס שכנע אותי לחלוטין שהוא כאן בכדי לחסל אותנו.
אני שמאל ציוני חפץ חיים. מאמינה שיש לי זכות להתקיים ושהאדמה הזאת היא מולדתי. כלי המשחק השתנו, עומד מולנו אוייב אכזר ומוג לב שמתחבא מאחורי נשיו וילדיו ומקריב אותם עולה לאלוהי הג'יהאד. אוייב מושחת וצמא דם שמשתמש במיליאדים שקיבל מכל העולם לא בכדי לבנות בתי ספר ובתי חולים אלא בכדי לחורר את האדמה במנהרות רצח.
אוייב שמפגיז את האוכלוסיה האזרחית שלנו במשך ארבע עשרה שנה והולך ומתעצם ומתעצם מול עינינו, ומשנה לא רק את חיינו, אלא את התמונה הכוללת במזרח התיכון.
אין לי דיבור עם הימין הקיצוני, עם טירוף הבריונות והפאשיזם, הימין הקיצוני לא מעוניין במדינה דמוקרטית. יש לי דיבור עם אחיי מהשמאל. פיקחו עיניים, להתייחס לעזתים רק כאל קורבנות אומללים, התפיסה הזאת זהה לתפיסה הקולוניאליסטית הלבנה.
עם שבחר בבחירות דמוקרטיות את נבלות החמאס, שקיבל עליו שילטון שאת כל האנרגיות שלו מרכז בתעשיית מוות, לשלול ממנו כל שיקול דעת ולהתייחס אליו כאל קורבנות נטו, זה לא יותר טוב מגזענות נטו.
אני מכבדת מספיק את החמאס בכדי להאמין לו שזה מאוד עקרוני לו לחסל אותי, ולכן אין לנו ברירה מלבד להשיב מלחמה ולנצח.
ודבר אחרון, תראו למה גרם החמאס בירי הטילים על תל אביב, על גוש דן, עלי בפ"ת. "מדינת תל אביב", למי שהיה לו אינטרס להציג אותה ככזאת, שוב איננה מדינה בפני עצמה. להיפך, יורים על תל אביב יותר מאשר על השטחים. כולנו מלקקים אותו פצע ארור ומדמם. אולי, למרות המחלוקות בינינו, נלמד עכשיו לדבר פחות בשפת השנאה והשסע, יותר בשפה אחת. הלוואי.
בטרם ירד הלילה 
